תאורה לשליווים מטילים — אורך היום, עוצמת האור ומקומות מוצלים

אצל שליווים מטילים האור אינו עניין של נוחות, אלא מה שמפעיל את ההטלה. כשאורך היום יורד מתחת לעשר שעות, הגוף משהה את הרבייה; מארבע עשרה שעות ומעלה ההטלה מתנהלת כסדרה, ושבע עשרה שעות נחשבות לאופטימום. המספר השני חשוב לא פחות, וכמעט אף אחד לא חושב עליו: אור חזק מדי מזיק כמו יום קצר מדי. שלושים עד ארבעים לוקס מספיקים — אור מסנוור הופך שליווים לעצבניים באופן קבוע וגורם לאובדן עופות.

אורך היום

שליווים מתנהלים לפי האור, לא לפי לוח השנה. כשהיום נעשה קצר מדי, הגוף מצמצם את ההטלה — זו לא תקלה, אלא הכלל המובנה שלפיו ציפורים מתזמנות את הרבייה שלהן לעונה החמה. בגידול פירוש הדבר:

טווח העבודה נמצא אפוא בין ארבע עשרה לשבע עשרה שעות. יותר אינו טוב יותר: להקה שכמעט לא מקבלת חושך לא מוצאת מנוחה, ומנוחה נחוצה להטלה בדיוק כמו מזון.

למעשה, ללהקה ביתית פירוש הדבר: טיימר, קצב קבוע, והארכת היום בסתיו בזמן — ולא אחרי שהתפוקה כבר קרסה. להארכת היום בבוקר יש יתרון: בערב העופות נרגעים יחד עם האור הטבעי, במקום להישאר בחושך ברגע שהמנורה נכבית.

עוצמת האור

את המספר השני מחמיצים לעתים קרובות יותר מאשר את הראשון. עוצמת הארה גבוהה אינה רצויה לשליווים: היא עומס מתמשך ומגדילה את האובדנים בלהקה. שלושים עד ארבעים לוקס נחשבים לטווח טוב.

זה מעט — הרבה פחות ממה שמנורת תקרה רגילה נותנת בסלון, ובערך כמו תאורת עבודה מעומעמת או יום מעונן מאחורי חלון. אם אין לכם אפשרות למדוד, היעזרו בהתנהגות: להקה באור הנכון רגועה ועסוקה במזון ובמצע. להקה באור מסנוור מדי חסרת מנוחה, נבהלת בקלות ומתחילה לנקר — ואצל שליווים ניקור נוצות הוא תחילתם של דברים גרועים יותר.

צל הוא חלק מהעניין

כל שליו צריך מקום שבו הוא לא יושב באור. בגידול בכלובים פירוש הדבר שהחלק העליון של הכלוב מכוסה בחומר אטום לאור, ובעיקר בקומה העליונה, שאחרת מסתכלת ישר אל המנורה. כך חלק מהכלוב נשאר מוצל, והעופות יכולים להתרחק מהתאורה כשהם רוצים.

חשוב לא פחות מה שמגיע מהצד. קרני אור ישירות שחוצות את הכלוב הן מקור לחץ בפני עצמו — ולכן לא מציבים כלובים ליד חלון או ליד מקור אור חזק אחר. כשאתם מתכננים את הלול, תכננו אפוא את האור פעמיים: פעם אחת ככמות ופעם אחת ככיוון.

אותו עיקרון חל גם בגידול על הרצפה, רק באמצעים אחרים: פינה מקורה, לוח מעל חלק מהשטח, פינה עם מצע צפוף יותר. שליווים הם ציפורי קרקע שמחפשות מחסה; להקה בלי שום מקום מוצל יושבת כל הזמן בשטח פתוח.

לעופות צעירים יש תוכנית אחרת

מה שנכון ללהקת המטילות אינו נכון לגידול הצעירים. בימים הראשונים אפרוחים מקבלים אור מסביב לשעון, כדי שימצאו מזון ומים בכל רגע. אחר כך מורידים לעשר עד שתים עשרה שעות, ונשארים כך עד השבוע החמישי בערך; בכלובים אפשר לעבור לכך כבר מהשבוע השני לחייהם.

הסיבה היא בדיוק זו שבגללה להקת המטילות מקבלת ארבע עשרה שעות: האור מכוון את הבגרות המינית. עופות צעירים שרואים ימים ארוכים מוקדם מדי מתחילים להטיל מוקדם מדי — לפני שהגוף מוכן לכך. הימים הקצרים בתקופת הגידול אינם אפוא צעד חיסכון, אלא בלם מכוון.

המעבר לתוכנית של הבוגרים נעשה יחד עם המעבר ללול ההטלה, וזה קורה לפני תחילת ההטלה — אצל שליווים בגיל 36 עד 46 ימים בערך.

מה זה אומר בחיי היום־יום

שלושה צעדים מכסים את רוב העניין. ראשית, טיימר שמדליק את האור מוקדם יותר בבוקרי החורף, כך שהלהקה מגיעה לארבע עשרה עד שבע עשרה שעות. שנית, מנורה שמאירה את החדר באופן אחיד ורך, במקום ליצור כתם בהיר אחד ופינות חשוכות. שלישית, אזור מוצל בכל כלוב או בכל מכלאה.

ועוד הבחנה אחת שאף טכנולוגיה לא תחליף: ללהקה שהתפוקה שלה יורדת בלי סיבה נראית לעין יש לא פעם בעיית תאורה שהתגנבה במשך שבועות — מנורה שהתקלקלה, טיימר שהכיוון שלו השתבש, קיץ שמגיע לסופו. לפני שאתם משנים את המזון, בדקו את האור; שם קל יותר לתקן.

המספרים וערכי הייחוס במאמר הזה מבוססים על הספרות המקצועית בתחום גידול השליווים — Stele, Osmanyan, Afanasyev, "ייצור ביצים בגידול עופות", הפרק על הטכנולוגיה של ייצור ביצי שליו.