גידול שליווים למתחילים: כמה מקום, כמה עופות וכמה עבודה ביום?

גידול שליווים קל יותר מגידול תרנגולות, אבל גם לו יש דרישות. ללהקה קטנה של ארבע עד שש נקבות תצטרכו לול נמוך ומוגן מפני טורפים, עם כ-0.2 עד 0.3 מטר רבוע לכל עוף, מזון מלא לשליווים, מים נקיים, אמבט חול ומחזור אור קבוע; העבודה היומית מסתכמת בכמה דקות. הביצים הראשונות מגיעות בין השבוע השישי לשבוע העשירי לחייהן של הנקבות, ובשביל זה לא צריך זכר.

כמה עופות, ואילו

התחילו בקטן. שליווים הם חיות להקה; בפחות מארבעה עופות הם נעשים חסרי מנוחה, ועוף בודד אינו אפשרות. את הגבול העליון קובע לא כל כך המקום אלא משק הבית: בשיא ההטלה נקבה מטילה כארבע עד שש ביצים בשבוע, כך שחמש או שש נקבות כבר נותנות יותר ממה שרוב המשפחות צורכות. וגם את המצב הרגיל אצל העופות שלכם תלמדו להכיר הרבה יותר טוב עם חמישה עופות מאשר עם שלושים.

אם אתם רוצים רק ביצים למטבח, החזיקו להקה של נקבות בלבד. זו האפשרות השקטה ביותר: נקבות מטילות גם בלי זכר בדיוק באותה מידה, והביצים פשוט אינן מופרות — וטובות לאכילה לא פחות. זכר שייך ללהקה רק אם אתם רוצים לקבל אפרוחים מדגירה, ואז זכר אחד על כל שלוש עד חמש נקבות. שני זכרים בלהקה קטנה כמעט אף פעם לא מסתדרים.

בקנייה עומדות לפניכם שלוש דרכים: ביצי דגירה, אפרוחים, או עופות צעירים זמן קצר לפני תחילת ההטלה. להתחלה, עופות צעירים הם הדרך הפשוטה ביותר: אפשר לקבוע את מינם, את שלב החיים הרגיש ביותר הם כבר עברו אצל המגדל, והביצה הראשונה תגיע בקרוב. באפרוחים ובביצי דגירה, כמחציתם מתבררים כזכרים.

המקום

בגידול חובבני נהוג לחשב כ-0.2 עד 0.3 מטר רבוע של שטח רצפה שמיש לכל עוף. שמיש פירושו: השטח שמתחת למאביס, לשוקת ולאמבט החול אינו נכלל. לשישה עופות זה בין קצת יותר ממטר רבוע אחד לקצת פחות משני מטרים רבועים — לול שנכנס למוסך, למחסן או לפינה מוגנת בגינה.

אצל שליווים הגובה נמוך בכוונה. כשהם נבהלים הם מתעופפים כמעט אנכית למעלה, ובלול גבוה הם מכים בראשם בתקרה; לולים בגובה פנימי של כ-30 עד 50 סנטימטר מונעים את ההתעופפות לגמרי. שליווים לא צריכים מוטות — הם עופות קרקע.

בתוך מבנה או בחוץ — זו פחות שאלה של טמפרטורה ויותר שאלה של רטיבות: שליווים מתמודדים עם כפור טוב יותר מאשר עם לחות ועם רוח פרצים. בחוץ צריך גג אטום, צד מוגן מרוח ורצפה יבשה; בתוך מבנה צריך אוויר בלי רוח פרצים ואור שקובע את קצב היום. שתי האפשרויות עובדות.

מה שחל מבחינה חוקית — מידות מינימום, חובת רישום, דרישות היגיינה — משתנה ממדינה למדינה ומאזור לאזור; בררו בשירותים הווטרינריים לפני שאתם בונים.

הציוד הבסיסי

• מצע על כל השטח, יבש ועמוק מספיק כדי שהעופות יוכלו לחטט בו. רצפת רשת אינה מתאימה לגידול חובבני.
• אמבט חול עם חול יבש ודק — טיפוח הנוצות ומניעת טפילים בבת אחת.
• מסתור: ענפים, קרש שמונח על שתי לבנים, ארגז שמונח על צדו — תמיד עם שתי יציאות.
• כמה עמדות האכלה ושתייה, מפוזרות בשטח, כדי שעוף דומיננטי אחד לא יוכל לחסום את כולן.
• הגנה מפני טורפים: רשת מרותכת במקום רשת לולים, בריחים שצריך שתי תנועות כדי לפתוח אותם, והגנה מלמטה מפני שועלים וחולדות.

מזון ומים בקווים כלליים

שליווים מקבלים מזון מלא מוכן לשליווים, לפסיונים או לתרנגולי הודו; במזון לתרנגולות יש בשבילם מעט מדי חלבון. עופות מטילים צריכים מזון למטילות עם הרבה יותר סידן, ובנוסף מקור סידן בכלי נפרד, לאכילה חופשית. עוף בוגר אוכל בערך 20 עד 30 גרם ביום; שק אחד מספיק ללהקה קטנה לזמן רב, ומאחסנים אותו במקום יבש ומוגן מעכברים.

מים צריכים להיות זמינים תמיד: טריים בכל יום, לא קפואים בחורף ובצל בקיץ. עלים ירוקים ושאריות מטבח הם תוספת בכמויות קטנות; לכל דבר מלוח, לכל דבר עם עובש וללחם אין מקום בלול.

אור

אצל שליווים מטילים, האור הוא מה שמפעיל את ההטלה. מאורך יום של 14 שעות ומעלה ההטלה מתנהלת כסדרה; מתחת ל-10 שעות הגוף מוריד אותה בהדרגה. בקיץ היום עצמו דואג לכך; בחורף צריך תוכנית תאורה עם טיימר, או נכונות לעבור את החודשים החשוכים בלי ביצים — הפסקת חורף אפילו עושה לעופות טוב. אסור שהאור יהיה מסנוור, ופינה מוצלת היא חלק מהעניין.

העבודה היומית

השגרה קצרה, אבל היא מתקיימת כל יום, גם בגשם וגם בחופשה. בבוקר: לשטוף ולמלא את השוקת, לבדוק את המזון, לאסוף את הביצים, להתבונן בלהקה שתי דקות — האם כל עוף קם, האם כל אחד אוכל, האם כל אחד נראה כמו אתמול. בערב: להקיף את הלול ולבדוק ביד כל סגר. ללהקה של ארבעה עד שישה עופות מדובר בכמה דקות, בסדר גודל של עשר עד חמש עשרה.

פעם בשבוע מתווספים לזה תיחוח המצע, ניפוי אמבט החול וקרצוף השוקת — חצי שעה ללהקה בגודל כזה. אחת לכמה שבועות מחליפים את המצע כולו.

שני המספרים גדלים עם הלהקה, והם גדלים ביחס ישר: פי שניים עופות פירושם פי שניים שוקתות, פי שניים מצע, פי שניים ביצים לאסוף. אם מתחילים עם שלושים עופות, לא מדובר ברבע שעה ביום אלא בשעה — וזו הסיבה הנפוצה ביותר לכך שלהקות גדולות של מתחילים מצטמצמות שוב אחרי החורף הראשון.

סגרו לפני הקנייה מי יטפל בעופות כשתהיו שבוע מחוץ לבית.

מתי מגיעות הביצים הראשונות

רוב הנקבות מטילות את הביצה הראשונה בין השבוע השישי לשבוע העשירי לחייהן. הביצים הראשונות קטנות ומגיעות באופן לא סדיר; בדרך כלל זה מסתדר בתוך שבועיים עד שלושה שבועות. אחר כך נקבה בריאה נותנת בשיא כארבע עד שש ביצים בשבוע, ולאורך שנת הטלה, עם תוכנית תאורה ומזון למטילות, בערך 200 עד 300. בלהקות רבות מחליפים את העופות אחרי כשנה של הטלה, כי מאז התפוקה יורדת — העופות עצמם חיים הרבה יותר.

הטעויות הנפוצות של מתחילים

1. יותר מדי עופות בבת אחת. עם עשרים עופות במקום שישה כל טעות מוכפלת: רטיבות, צפיפות, עבודה, ביצים שאף אחד לא אוכל. לצמצם קשה יותר מאשר להגדיל.
2. יותר מדי זכרים. מכל בקיעה יוצאים בערך אותו מספר זכרים ונקבות. אם משאירים את כולם, מקבלים מריבות, צוואריים קרחים אצל הנקבות ורעש — קריאת הזכר מתחילה בערך מהשבוע החמישי עד השמיני.
3. הלול הגבוה. גובה שבין הברך למותן עם תקרה קשיחה הוא בדיוק הטווח שבו שליווים צוברים תאוצה ומתנגשים בתקרה.
4. מזון לתרנגולות. מעט מדי חלבון, וההטלה לא מגיעה.
5. מצע רטוב. רטיבות היא תחילתן של כמעט כל הבעיות.
6. סגר שטורף כמו הדלק יודע לפתוח. לילה אחד עולה בדרך כלל בלהקה כולה.
7. שינויים בלי סוף. מזון חדש, לול חדש, להקה חדשה — כל שינוי עולה בביצים, ואם משנים משהו כל שלושה שבועות, אף פעם לא מגלים מה עבד.

אם תרשמו מההתחלה — כניסה ללול, ביצה ראשונה, ביצים בשבוע — תדעו אחרי כמה חודשים מה רגיל בלול שלכם. בהמשך המספרים האלה הם הבסיס לכל החלטה, מתוכנית התאורה ועד החלפת הלהקה.