כמה זמן חי שליו? בפועל 18 עד 20 חודשים — וכמה זמן הנקבות מטילות?

שליווים שמגדלים להטלה חיים בפועל 18 עד 20 חודשים; ספרות המגדלים מציינת שנתיים עד ארבע שנים, וזה נכון לעופות שאיש אינו מחזיק לשם תפוקה. משך ההטלה המשתלם כלכלית קצר עוד יותר: השיא הוא בתקופת ההטלה הראשונה, ובלהקות רבות מחליפים את העופות אחרי כשנה של הטלה, כי אחר כך התפוקה יורדת בהדרגה. לכן נקבה שכבר לא מטילה חיה לעתים קרובות עוד חצי שנה ויותר — והשאלה היא אם אתם רוצים להשאיר אותה.

משך החיים ומשך ההטלה הם שני מספרים שונים

משך החיים הוא הזמן שעוף חי אם אף אחד לא מתערב. בלהקת הטלה שמחזיקה את הנקבות לאורך שתי תקופות הטלה, לפי הניסיון שלנו מדובר ב-18 עד 20 חודשים — לא משום שאז שוחטים אותן, אלא משום שבסביבות הגיל הזה העופות מתים מעצמם. ספרות המגדלים מציינת שנתיים עד ארבע שנים לעופות שמוחזקים בשקט, ודיווחים בודדים אף חמש שנים ויותר; אלה חריגים מלהקות שאין בהן שום לחץ לתפוקה. הטווח רחב כל כך כי הוא תלוי בקו הרבייה, בתנאי הגידול ובאור — וכי כמעט אף אחד לא מחזיק את השליווים שלו זמן רב כל כך.

משך ההטלה הוא הזמן שבו נקבה מטילה מספיק ביצים כדי שהמזון שלה ישתלם. הוא מתחיל בין השבוע השישי לשבוע העשירי לחייה, מגיע לתפוקה מלאה אחרי שבועיים עד ארבעה שבועות — כארבע עד שש ביצים בשבוע — והתפוקה הזאת נשמרת במשך חצי השנה עד שלושת רבעי השנה הראשונים של תקופת ההטלה. אחר כך אין קריסה אלא מגמה לאורך שבועות: פחות ביצים, קליפות דקות יותר, יותר שבר. בלהקות רבות מחליפים את העופות אחרי כשנה של הטלה.

מה משפיע על אורך החיים

אור כל השנה. אם מחזיקים את הלהקה על 14 עד 16 שעות אור לאורך כל השנה, מקבלים ביצים כל השנה — ושוחקים את הנקבות מהר יותר. בלי הפסקת חורף אין לגוף זמן להחלפת נוצות ולהתאוששות. אם אתם רוצים להחזיק את השליווים שלכם כמה שנים, בדרך כלל עדיף חורף שקט על פני עונה רצופה בלי הפסקה.

השבחה לתפוקה. קווי הטלה שהושבחו לכ-300 ביצים בשנה בנויים לתקופת הטלה קצרה ואינטנסיבית, לא לחיים ארוכים. קווים כבדים יותר, שנבחרו פחות לפי תפוקה, מטילים פחות ומזדקנים לאט יותר.

תנאי הגידול. צפיפות, רוח פרצים, רטיבות וטפילים מקצרים את חיי העופות הרבה לפני שהם גורמים למותם. לול גבוה מדי עם תקרה קשיחה גורם לפציעות ראש, וטורף כמו הדלק — לסופה של הלהקה כולה. רוב השליווים בגידול חובבני לא מתים מזקנה אלא מאירוע שאפשר היה למנוע.

זכרים וסדר ניקור. נקבות בלהקה שיש בה מעט מדי נקבות לכל זכר, או בקבוצות עם כמה זכרים, עוברות הזדווגות לעתים קרובות מדי; הצוואריים הקרחים הם הסימן הגלוי, והלחץ המתמיד — הסימן הסמוי.

ההטלה עצמה. נקבה שמטילה 200 עד 300 ביצים בשנה מוסרת סידן וחלבון עם כל ביצה. מזון למטילות עם די סידן, ובנוסף מקור סידן לאכילה חופשית, ישמרו עליה בריאה זמן רב יותר מכל תוסף.

איך מזהים עופות זקנים

הגיל לא כתוב לשליו על המצח — זו אחת הסיבות לשאול על תאריך הבקיעה בזמן הקנייה. בלהקה שלכם הוא ניכר כך:

• הביצים. פחות, אבל גדולות יותר, עם קליפה דקה יותר ויותר שבר. זה הסימן המוקדם והאמין ביותר.
• הנוצות. נעשות עמומות יותר, והסימון דהוי יותר; החלפת הנוצות נמשכת זמן רב יותר והיא כבדה יותר.
• התנועה. עופות זקנים יושבים יותר, מגיעים לאוכל לאט יותר, ומתעופפים פחות כשהם נבהלים.
• כפות הרגליים. קשקשים גסים יותר על השוקיים, טפרים ארוכים יותר.
• המשקל. לעתים קרובות הוא עולה, כי פחות הולך לביצים.

אף אחד מהסימנים האלה לבדו אינו מוכיח זקנה. גם לעופות עם קרדיות יש נוצות עמומות, וגם להקה בנובמבר מטילה מעט ביצים. עוף שפתאום שונה ממה שהיה אתמול אינו זקן אלא חולה — וזה עניין לווטרינר. זקנה מגיעה לאורך חודשים.

מה עושים עם נקבה שכבר לא מטילה

זו לא שאלה מקצועית אלא החלטה; שתי התשובות בסדר.

להשאיר אותה. נקבה זקנה אוכלת בערך 20 עד 30 גרם ביום וצריכה מקום, מים ומבט אחד בבוקר — לא יותר. עופות מבוגרים רגועים יותר בדרך כלל, מלכדים את הלהקה ולעתים קרובות מטילים שוב כמה ביצים באביב. הם כבר לא צריכים מזון למטילות עשיר בסידן; מספיק מזון מלא בקצה התחתון של טווח החלבון.

לשחוט אותה. בלהקות שבהן הביצים צריכות לכסות את ההוצאות, מחדשים את העופות אחרי תקופת ההטלה הראשונה, והנקבות הזקנות הולכות למטבח. זו הדרך המקובלת בגידול שליווים. לעופות מבוגרים יש בשר מוצק יותר, והם מתאימים יותר לבישול ממושך מאשר לצלייה. מה נדרש מבחינת ידע מקצועי, דיווח וסילוק השאריות — משתנה ממדינה למדינה ומאזור לאזור; את המידע תקבלו מהשירותים הווטרינריים.

מה שלא בסדר: לדחות את ההחלטה עד שהעוף יקבל אותה במקומכם. נקבה שנחלשת לעין או שהלהקה דוחקת אותה צריכה מקום משלה, או סוף שאתם מחליטים עליו.

מתי החלפה משתלמת — זה עניין של חשבון: צריכת מזון, ביצים בשבוע, שבר, והמאמץ לגדל דור צאצאים עד גיל ההטלה. קבוצה שבשנתה השנייה עדיין מטילה שלוש ביצים לנקבה בשבוע יכולה להספיק למשק בית; למי שמוכר ביצים זה הפסד.

רישום הגיל של הקבוצה

כל ההחלטות האלה מניחות שאתם יודעים בני כמה העופות שלכם. אחרי שני סבבי רבייה וקנייה אחת, בלהקה יש עופות מארבע בקיעות, ובלי רישום אף אחד לא זוכר מי בא מאיפה.

שלושה פרטים מספיקים: תאריך בקיעה או קנייה לכל עוף או לכל קבוצה, תאריך הביצה הראשונה של הקבוצה, ומספר הביצים בשבוע. אם אינכם מסמנים כל עוף בנפרד, נהלו אותם לפי קבוצות — כך הקבוצות נשארות מופרדות לפי גיל. טבעות רגל צבעוניות, צבע אחד לכל בקיעה, הן בלהקות קטנות הדרך הפשוטה ביותר לקרוא את הגיל ישירות על העוף.

עם המספרים האלה תראו אחרי שנתיים לאיזה גיל מגיעים העופות שלכם בתנאי הגידול שלכם — מספר ששונה בכל לול. לשם כך נועדו המדדים ותיקי העופות באפליקציה.