גידול שליווים בחורף — קור, אור והפסקת ההטלה

שליווים מתמודדים עם קור הרבה יותר טוב ממה שרוב המגדלים מצפים בחורף הראשון שלהם. מה שמזיק להם אינו הכפור, אלא רטיבות ורוח פרצים — ושתיהן נוצרות בדרך כלל בתוך הלול עצמו, לא בחוץ. לכן אם אתם רוצים לשפר משהו בחורף, עבדו על היובש ועל זרימת האוויר, לא על החימום.

למה כפור משנה פחות מלחות

עוף בריא ובוגר עם נוצות מלאות נושא את הבידוד שלו איתו: הנוצות כולאות שכבת אוויר, והאוויר הזה מחמם אותו. שני דברים הורסים את השכבה הזאת. לחות גורמת לנוצות להידבק זו לזו, ונוצות רטובות כבר לא מבודדות. רוח פרצים פשוט מסלקת את השכבה החמה — לעוף שיושב ברוח פרצים קר יותר באפס מעלות מאשר לעוף יבש באוויר שקט בכפור עז.

אצל תרנגולות דואגים לכרבולת ולסנטרים, כי שם קצוות חסרי נוצות חשופים לקור. לשליווים אין שום דבר כזה. בנוסף הם יושבים על הקרקע ולא על מוט, כך שהאצבעות שלהם נשארות חמות מתחת לנוצות הבטן. בפועל, כוויות קור אינן בעיה אצל שליווים — לעומת זאת, בעיות נשימה מאוויר לח ורווי אמוניה בלול הן בהחלט בעיה.

יש להיזהר עם שלוש קבוצות: עופות צעירים שעוד לא השלימו את הנוצות, עופות באמצע החלפת נוצות ועופות מוחלשים. כשמתכננים את הלהקה, דואגים שהחלפת הנוצות תסתיים לפני הכפור העז הראשון. עוף שעדיין מצמיח נוצות בדצמבר צריך מעקב צמוד יותר.

הלול: יבש, בלי רוח פרצים — ועדיין מאוורר

הטעות החורפית הנפוצה ביותר נעשית מתוך כוונה טובה: אוטמים את הלול מכל הצדדים, סותמים סדקים, סוגרים פתחים. כך החום נשאר בפנים, אבל גם כל השאר. לול נטול רוח פרצים ולול אטום הם לא אותו דבר.

• רוח פרצים היא תנועת אוויר מכוונת בגובה העופות, שמרגישים ביד ממש מעל המצע. אותה צריך לסלק.
• אוורור הוא החלפת אוויר מעל הראשים של העופות. אותו צריך להשאיר.

בפועל זה אומר: לסגור היטב את הצד שחשוף לרוח ולגשם, או להגן עליו בלוח, ביריעת ברזנט או בחבילות קש, ובתמורה להשאיר למעלה, מתחת לגג, פתח יציאת אוויר שפתוח כל הזמן. חצר מקורה, מוגנת מרוח משלושה צדדים, מורידה הרבה עומס מהלול, כי העופות נשארים בחוץ במשך היום ולא מכניסים את הלחות פנימה בכלל.

ללחות יש שלושה מקורות, ושלושתם תוצרת בית: הנשימה של העופות, הלשלשת ומי שתייה שנשפכו. מלשלשת לחה נוצרת אמוניה, והיא נוצרת בגובה המצע — כלומר בדיוק במקום שבו העופות יושבים ונושמים. לכן אל תריחו בעמידה; התכופפו למטה.

מצע בעונה הקרה

יבש עדיף על עבה: בחורף שכבה דקה ויבשה טובה משכבה עבה ולחה. הוכיחו את עצמם שבבי עץ דלי אבק, מצע מקש קנבוס או פשתן ומוץ כוסמין, בפועל לרוב בעובי של חמישה עד עשרה סנטימטרים — מספיק עמוק לחיטוט ולאמבט חול. חציר לח וחיפוי מקליפות עץ סופגים מים ומעלים עובש.

העבודה החשובה ביותר של החורף לוקחת דקה אחת — להוציא את הכתמים הרטובים בדיוק במקום שבו הם נמצאים, כל יום. הוספת מצע טרי מלמעלה לא מחליפה את זה; היא רק מכסה את הלחות.

מים שלא קופאים

קרח אינו מים, ושלג אינו תחליף: שליווים צריכים מי שתייה נוזליים כל יום, גם בכפור ממושך. מה שהוכיח את עצמו בפועל:

• שני סבבים ביום עם מים טריים, במקום מלאי גדול אחד. כמויות קטנות אמנם קופאות מהר יותר, אבל הן גם נשתות לפני שזה קורה.
• קערות פתוחות מגומי או מפלסטיק רך, שאפשר להוציא מהן את הקרח במכה בלי שהכלי יישבר. פטמות שתייה קופאות קודם בקצה ומטפטפות אחרי ההפשרה.
• לא להציב את השוקת באמצע המצע, אלא מוגבהת על קרש או בתוך גיגית, ועוד יותר טוב — בחצר המקורה. כל התזה שנוחתת בחוץ היא התזה שלא מכבידה על האוויר בלול.

שוקת מחוממת שווה בדיוק כמו כל מכשיר חשמלי שעומד באבק, בנוצות ובמצע: היא עובדת, אבל דורשת תחזוקה. אם משתמשים בה, אז במכשיר שנבנה במפורש לעופות ולשימוש בחוץ, עם תרמוסטט ולא בפעולה רציפה, עם הכבל במקום שהעופות לא מגיעים אליו — שליווים מנקרים בכל מה שמונח — ומחובר למעגל חשמלי עם ממסר פחת. בלי גלגלות כבלים מתחת למצע. ובכנות: ההגנה האמינה ביותר מפני קפיאה היא הסבב השני אחר הצהריים.

מזון כשקר

חום עולה באנרגיה, והאנרגיה מגיעה מהמזון. בחורף קחו בחשבון צריכה גבוהה יותר באופן ניכר, לצד ירידה בתפוקת ההטלה — זה רגיל ואינו סימן לטעות.

המזון הבסיסי נשאר אותו מזון למטילות. ההרגל הנפוץ לתת חיטה או תערובת גרעינים "בשביל החום" מדלל בדיוק את מה שהעופות צריכים עכשיו: חלבון, מינרלים וויטמינים. אם נותנים תוספת, אז כתוספת קטנה אחר הצהריים ולא כתחליף.

מעבר לזה: הציעו בנפרד גיר גרוס או צדפים גרוסים. תנו ירק בכמויות קטנות ולעולם לא קפוא. מזון רטוב וחם בבוקר קופא ומתקלקל מהר — תנו רק כמה שנאכל מיד. ובחורף הציבו יותר עמדות האכלה מאשר בקיץ: העופות מבלים זמן רב יותר בשטח קטן יותר, ואחרת הנמוכים בהיררכיה לא מקבלים מספיק. את מלאי המזון יש לשמור בכלים סגורים, כי בחורף גם עכברים וחולדות מחפשים את הלול.

אור: למה ההטלה יורדת

ההטלה תלויה באורך היום, לא בטמפרטורה. כשהימים מתקצרים, התפוקה יורדת, ובדצמבר היא נפסקת לגמרי בלהקות רבות. זה אינו פגם, אלא המחזור השנתי המובנה.

כטווח מעשי: תקופת אור קבועה של כ-14 עד 16 שעות שומרת על להקה בהטלה; כשאורך היום יורד הרבה מתחת לשתים עשרה שעות בערך, התפוקה יורדת. תוכנית תאורה מחליפה אפוא את השעות החסרות. אם מפעילים תוכנית כזאת, אז כך:

• להאריך בבוקר, לא בערב. אם האור כבה בבת אחת בערב, העופות נשארים בחושך בדיוק איפה שהם נמצאים באותו רגע. טיימר לפני הזריחה ודעיכה טבעית בשעת השקיעה הם הדרך הרגועה יותר.
• רק להאריך, לעולם לא לקצר. כל קיצור של אורך היום פועל כאות להחלפת נוצות ומחזיר את הלהקה לאחור.
• אור עמום ולא מסנוור. אור חזק בשטח קטן מעודד ניקור נוצות.
• בלי אור קבוע. תקופת חושך רציפה היא חלק מהעניין; אור מסביב לשעון אינו תוכנית, אלא לחץ.

ועוד דבר, בכנות: הפסקה עושה לעופות טוב. הטלה היא עבודה, החלפת נוצות דורשת שקט, ואם אתם רוצים להחזיק את השליווים שלכם כמה שנים, חורף שקט עדיף בדרך כלל על עונה שנמשכת בלי הפסקה. לפרגיות בחורף הראשון שלהן תוכנית תאורה יכולה להיות הגיונית, כי הן ממילא בהטלה; לעופות מבוגרים יותר ההפסקה היא בדרך כלל הבחירה הטובה יותר. התפוקה חוזרת מעצמה באביב, ברגע שהימים מתארכים.

אם תרשמו ימי הטלה ותמותה שנה אחרי שנה, בסתיו הבא תראו במבט אחד מתי הירידה מתחילה בדרך כלל, במקום לנחש — ובדיוק לשם כך נועדו הנתונים באפליקציה.

סבב החורף בקצרה