איזה גזע שליו מטיל הכי טוב?

היפני והמשויש: כ-300 ביצים בשנה במשקל 9 עד 10 גרם, והם מתחילים להטיל כבר בגיל חמישה שבועות — מוקדם יותר מכל גזע אחר. המחיר הוא המבנה הקל: העוף השחוט שוקל רק 90 עד 100 גרם, כך שמעופות עודפים אין הרבה מה לנצל.

איזה גזע מתאים לבשר?

הפרעה: נקבות כ-300 גרם, זכרים 250, ואת הזכרים אפשר להביא עד השבוע הרביעי למשקל שחוט של יותר מ-120 גרם. בתמורה הוא מטיל רק כ-240 ביצים, מתחיל בגיל שבעה שבועות בערך ואוכל 32 עד 35 גרם ביום. לשתי המטרות יחד, האסטוני הוא הפשרה — 200 עד 220 גרם לנקבה עם 280 עד 300 ביצים, אבל 30 עד 32 גרם מזון ביום.

באיזה גזע אפשר לזהות את המין מוקדם?

בגזעים בצבע הבר — יפני, מנצ'ורי, פרעה — לפי החזה, ברגע שנוצות הנעורים צמחו; במנצ'ורי כבר בגיל שלושה שבועות בערך. בעופות לבנים, שחורים ומשוישים המין מתגלה רק בבגרות המינית, ועד אז אתם מאכילים זכרים שאינכם רוצים להשאיר.

איזה גזע נראה הכי טוב אחרי השחיטה?

הבהירים: המשויש והאנגלי הלבן אינם משאירים שאריות נוצות כהות. באנגלי השחור הן נשארות גלויות אחרי מריטת הנוצות.

למה להקה נחלשת עם השנים?

כי שליווים מגיעים לבגרות מינית מוקדם — אפשר עד חמישה דורות בשנה — ולהקה מאבדת את תכונותיה באותה מהירות אם אין בחירה קפדנית של עופות לרבייה. קודם יורד המשקל החי, אחר כך כושר ההטלה, ואחר כך משקל הביצה. מה שעוזר: להמשיך את הרבייה רק מעופות במשקל האופייני לגזע, ולהכניס באופן קבוע עופות מלהקה אחרת.

גידול שליווים: מדריכים מעשיים

דגירה, האבסה, הטלה, לול וחורף — מדריכים מעשיים לגידול שליווים, עם מספרים שניתנים כטווחים מהשטח ולא כדיוק מומצא.

גזעי שליו בהשוואה — איזה גזע מתאים לתוכנית שלכם

יפני, משויש, אנגלי לבן ושחור, טוקסידו, מנצ'ורי, אסטוני ופרעה — משקל, מספר ביצים, תחילת ההטלה וההבדל שחשוב בעבודה היומיומית.

בעולם יש כארבעים גזעים, זני צבע וקווי רבייה של השליו המבוית. בסופו של דבר שלוש שאלות מכריעות את הבחירה: האם אתם רוצים ביצים, בשר או את שניהם, האם אפשר למיין את העופות לפי מין בגיל צעיר, ואיך נראה העוף אחרי השחיטה. אם אתם רוצים רק ביצים, הגזעים הקלים הם הבחירה הטובה ביותר; אם אתם רוצים לנצל את הזכרים העודפים, אתם צריכים משקל — ומשלמים עליו במזון.

גזעי ההטלה הקלים

יפני (אפור). הגזע לייצור ביצים. נוצות בצבע הבר, אפורות-חומות; הגזע טופח לכושר הטלה בלבד: כ-300 ביצים בשנה, במשקל ביצה של 9 עד 10 גרם. הם מתחילים להטיל כבר בגיל חמישה שבועות — מוקדם יותר מכל האחרים. המשקל שלהם נשאר כמעט ברמה של אבותיהם הפראיים: נקבות 150 עד 160 גרם, זכרים 130 עד 140.

משויש. ביצועים ומשקל כמו היפני, רק בהיר יותר: אפור בהיר מעושן, עם נוצות בעלות סימון חלש. זן הצבע נוצר ממוטציה, והוא רצסיבי לעומת צבע הבר — אם מכליאים עופות משוישים עם עופות בצבע הבר, האפרוחים יוצאים בצבע הבר.

שליו בצבע בהיר על שבבי עץ, הנוצות בצבע שמנת עם נקודות כהות — זן צבע בהיר של השליו היפני. הביצועים תלויים בקו הרבייה, לא בצבע.Nekomata obecná, CC BY-SA 4.0

היתרון שלהם ניכר אחרי השחיטה: אין שאריות נוצות כהות, והעוף השחוט נראה נקי יותר. החיסרון שלהם מגיע לפני כן — אי אפשר לזהות את המין לפני הבגרות המינית.

לשניהם משותף הצד השלילי של המבנה הקל: העוף השחוט שוקל רק 90 עד 100 גרם. אם אתם רוצים לנצל נקבות אחרי תקופת ההטלה או זכרים עודפים, זה לא נותן לכם הרבה.

הגזעים הדו-תכליתיים

אנגלי לבן. נקבות 160 עד 180 גרם, זכרים 140 עד 150, כ-280 ביצים בשנה במשקל 10 עד 11 גרם, הטלה מגיל שישה שבועות בערך. נוצות לבנות בלי סימון, ומדי פעם מופיעה נוצה שחורה. עוף שחוט נקי, בממוצע 100 גרם.

אנגלי שחור. משקל ותחילת הטלה כמו אצל הלבנים, הנוצות שחורות בלי סימון שנראה לעין. שני חסרונות: אי אפשר לזהות את המין מוקדם, ואחרי מריטת הנוצות נשארות שאריות כהות.

טוקסידו. נוצר מהכלאה של אנגלי לבן ואנגלי שחור — גב שחור, חזה לבן. הסימון נשמר גם בהמשך הרבייה, והגזע מוכר כגזע עצמאי. ביצועים כמו אצל גזעי המקור.

מנצ'ורי זהוב. נוצות חומות וצהובות עם סימון, בגרות מינית בגיל שישה שבועות בערך או מעט מאוחר יותר, 260 עד 270 ביצים בשנה במשקל 10 עד 11 גרם.

אסטוני. הגזע היחיד שהוכר רשמית בברית המועצות, שנוצר מהיפני בהכלאה עם אנגלי לבן. המטרה הייתה עוף כבד יותר עם כושר הטלה גבוה, וזה הצליח: נקבות 200 עד 220 גרם, זכרים 180 עד 200, ובנוסף 280 עד 300 ביצים בשנה במשקל 10 עד 11 גרם.

גם המחיר כתוב במספרים: האסטונים אוכלים יותר. כ-30 עד 32 גרם ביום, לעומת 26 עד 28 גרם בגזעים האחרים — בחישוב לשנה ולמאה עופות זו הוצאה מורגשת.

גזע הבשר

פרעה. גזע הבשר המוכר ביותר, שפותח בקליפורניה, בצבע הבר. הנקבות מגיעות ל-300 גרם, הזכרים ל-250. הן מטילות כ-240 ביצים בשנה, אבל במשקל 12 עד 13 גרם — הכבדות ביותר. ההטלה מתחילה רק בגיל שבעה שבועות בערך, וצריכת המזון היא 32 עד 35 גרם ביום.

הייעוד האמיתי מתגלה בפיטום: את הזכרים אפשר להביא עד השבוע הרביעי למשקל שחוט של יותר מ-120 גרם. כיום נמכרים בשם פרעה גם קווי בשר מצרפת, מפינלנד וממדינות אחרות; נתוני הביצועים שלהם קרובים זה לזה.

המספרים זה לצד זה

גזע	נקבה	זכר	ביצים לשנה	משקל ביצה	תחילת ההטלה
יפני	150–160 g	130–140 g	~300	9–10 g	5 שבועות
משויש	150–160 g	130–140 g	~300	9–10 g	5 שבועות
אנגלי לבן	160–180 g	140–150 g	~280	10–11 g	6 שבועות
אנגלי שחור	160–180 g	140–150 g	כמו הלבן	10–11 g	6 שבועות
מנצ'ורי	—	—	260–270	10–11 g	מ-6 שבועות
אסטוני	200–220 g	180–200 g	280–300	10–11 g	6 שבועות
פרעה	~300 g	~250 g	~240	12–13 g	~7 שבועות

שני הנתונים שחסרים בטבלה חסרים בכוונה. לאנגלי השחור הספרות המקצועית אינה נותנת מספר ביצים משלו, אלא מדרגת אותו כשווה ערך ללבן; למנצ'ורי חסר נתון משקל. מספר שאיננו יכולים לבסס עדיף שלא יופיע בכלל.

מה באמת מכריע את הבחירה

מספרי הביצים נעים בין 240 ל-300 — זה נשמע הרבה, אבל בלהקה ביתית זו הקטנה מבין שלוש השאלות. שתי האחרות חשובות יותר.

אפשר למיין מוקדם? עופות בצבע הבר — יפני, מנצ'ורי, פרעה — אפשר להבחין ביניהם לפי החזה ברגע שנוצות הנעורים צמחו. בעופות לבנים, שחורים ומשוישים אי אפשר; אצלם המין מתגלה רק בבגרות המינית. אם אינכם רוצים להאכיל זכרים עד אז, בחרו בהתאם.

מה קורה לעופות העודפים? בגזעים הקלים נשארים 90 עד 100 גרם של עוף שחוט — כמעט לא שווה את מריטת הנוצות. אם אתם רוצים לנצל את הזכרים ואת הנקבות שסיימו להטיל, אסטונים או קו בשר יתאימו לכם יותר, ובתמורה אתם משלימים עם צריכת מזון גבוהה יותר.

גזע אינו קנייה אלא טיפוח מתמשך

לשליווים יש דגירה קצרה והם מגיעים לבגרות מינית מוקדם — אפשר עד חמישה דורות בשנה. זה יתרון וגם סכנה: בלי בחירה קפדנית של עופות לרבייה, להקה מאבדת את תכונותיה באותה מהירות. קודם יורד המשקל החי, אחר כך כושר ההטלה, ואחר כך משקל הביצה.

שני צעדים פועלים נגד זה. לרבייה משאירים רק עופות במשקל האופייני לגזע — ואם אתם מתעדים כל עוף בנפרד, גם את הנקבות עם הביצועים הטובים ביותר. ובאופן קבוע מכניסים עופות ממשק אחר: גם עם הבחירה הטובה ביותר, רבייה במעגל סגור מובילה עם השנים לרביית קרובים, וזו עולה יותר ממה שהייתה עולה הקנייה.

המספרים וערכי הייחוס במאמר הזה מבוססים על הספרות המקצועית בנושא גידול שליווים — Stele, Osmanyan, Afanasyev, "ייצור ביצים בענף העופות", הפרק על הטכנולוגיה של ייצור ביצי שליו.

שאלות נפוצות

איזה גזע שליו מטיל הכי טוב?: היפני והמשויש: כ-300 ביצים בשנה במשקל 9 עד 10 גרם, והם מתחילים להטיל כבר בגיל חמישה שבועות — מוקדם יותר מכל גזע אחר. המחיר הוא המבנה הקל: העוף השחוט שוקל רק 90 עד 100 גרם, כך שמעופות עודפים אין הרבה מה לנצל.
איזה גזע מתאים לבשר?: הפרעה: נקבות כ-300 גרם, זכרים 250, ואת הזכרים אפשר להביא עד השבוע הרביעי למשקל שחוט של יותר מ-120 גרם. בתמורה הוא מטיל רק כ-240 ביצים, מתחיל בגיל שבעה שבועות בערך ואוכל 32 עד 35 גרם ביום. לשתי המטרות יחד, האסטוני הוא הפשרה — 200 עד 220 גרם לנקבה עם 280 עד 300 ביצים, אבל 30 עד 32 גרם מזון ביום.
באיזה גזע אפשר לזהות את המין מוקדם?: בגזעים בצבע הבר — יפני, מנצ'ורי, פרעה — לפי החזה, ברגע שנוצות הנעורים צמחו; במנצ'ורי כבר בגיל שלושה שבועות בערך. בעופות לבנים, שחורים ומשוישים המין מתגלה רק בבגרות המינית, ועד אז אתם מאכילים זכרים שאינכם רוצים להשאיר.
איזה גזע נראה הכי טוב אחרי השחיטה?: הבהירים: המשויש והאנגלי הלבן אינם משאירים שאריות נוצות כהות. באנגלי השחור הן נשארות גלויות אחרי מריטת הנוצות.
למה להקה נחלשת עם השנים?: כי שליווים מגיעים לבגרות מינית מוקדם — אפשר עד חמישה דורות בשנה — ולהקה מאבדת את תכונותיה באותה מהירות אם אין בחירה קפדנית של עופות לרבייה. קודם יורד המשקל החי, אחר כך כושר ההטלה, ואחר כך משקל הביצה. מה שעוזר: להמשיך את הרבייה רק מעופות במשקל האופייני לגזע, ולהכניס באופן קבוע עופות מלהקה אחרת.