גידול שליווים: מדריכים מעשיים
דגירה, האבסה, הטלה, לול וחורף — מדריכים מעשיים לגידול שליווים, עם מספרים שניתנים כטווחים מהשטח ולא כדיוק מומצא.
דגירת ביצי שליו — מדריך מהיום הראשון ועד הבקיעה
ביצי שליו בוקעות אחרי כ־17 ימים: אילו ביצים מתאימות, איך מכינים את המדגרה ומתי הופכים, משקפים, מעבירים למבקעה ומחכים לבקיעה.
ביצי שליו צריכות בדרך כלל 16 עד 18 ימי דגירה, לרוב כ־17. בפועל, בתקופת הדגירה העיקרית שומרים על טמפרטורה של כ־37.5 עד 37.8 מעלות צלזיוס ועל לחות יחסית של 45 עד 55 אחוז, והופכים את הביצים כמה פעמים ביום. כיומיים־שלושה לפני מועד הבקיעה המחושב מפסיקים להפוך, מעלים את הלחות לכ־65 עד 75 אחוז, ומאותו רגע המדגרה נשארת סגורה. כל השאר כאן מסביר את ארבעת המספרים האלה ואת הסדר שבו הם נכנסים לפעולה.
הטווחים האלה מבוססים על ניסיון, הם לא תקן מחייב: לכל מדגרה יש מאפיינים משלה, והוראות היצרן קודמות להם.
לפני שמדליקים את המדגרה: הביצים
הרבה נקבע עוד לפני שהביצה הראשונה נכנסת למדגרה.
- גיל עופות ההורים. נקבות צעירות מאוד מטילות ביצים קטנות שבוקעות גרוע; ביצי דגירה שימושיות מתקבלות בדרך כלל רק כמה שבועות אחרי תחילת ההטלה. בעופות זקנים אחוז ההפריה יורד שוב.
- גיל הביצה. אחרי כשבוע של אחסון אחוז הבקיעה יורד בצורה ניכרת. לכן בדרך כלל עדיף להכניס למדגרה אצוות קטנות לעתים קרובות, במקום לצבור אצווה אחת גדולה.
- אחסון. במקום קריר ומוצל, הרבה מתחת לטמפרטורת החדר, אבל לא במקרר. החזיקו את הביצים שוכבות או עם הקצה המחודד כלפי מטה, והטו אותן מעט בכל יום כדי שהעובר לא יידבק. לפני ההכנסה למדגרה תנו להן להגיע לטמפרטורת החדר, אחרת נוצר עיבוי על הקליפה הקרה.
- מיון. ביצים קטנות מאוד, סדוקות, דקות קליפה, מעוותות מאוד או מלוכלכות מאוד לא נכנסות לאצווה; ביצה מקולקלת עלולה להתפוצץ במדגרה החמה ולזהם את הביצים שלידה.
הכנת המדגרה
את המדגרה לא מדליקים ביום שבו מכניסים את הביצים, אלא לפני כן: הפעילו אותה ריקה לפחות יום אחד, עם מים במגש המים, במקום שבו היא תעמוד. כך תראו אם הטמפרטורה יציבה או זזה במשך השעות.
- מדחום שני. התצוגה המובנית היא רק טענה, עד שמכשיר בלתי תלוי מאשר אותה. הניחו את המדחום בגובה הביצים, באמצע המדגרה ולא צמוד לדופן. אם הקריאות שונות, סמכו על המכשיר שבדקתם ורשמו את ההפרש, במקום לסובב את כפתור הכיוון לפי ניחוש. מדידה בנקודה נוספת מגלה פינות חמות וקרירות.
- המיקום. בלי אור שמש, בלי רוח פרצים, בלי תנור חימום לידה. כשהטמפרטורה בחדר משתנה, גם המדגרה משתנה איתה.
- ניקיון. נקו את המכשיר, את המגשים ואת כלי המים לפני כל אצווה, ותנו להם להתייבש לגמרי; השאירו את פתחי האוורור פנויים.
חום, לחות, אוויר צח
בתקופת הדגירה העיקרית שומרים על כ־37.5 עד 37.8 מעלות צלזיוס, ובשלב הבקיעה על טמפרטורה נמוכה במעט. טווח הלחות של 45 עד 55 אחוז דואג שהביצה תאבד מים בצורה מבוקרת ושתא האוויר בקצה הקהה יגדל. בביצים שהודגרו בלחות גבוהה מדי יש ביום הבקיעה מעט מדי אוויר, וביצים שהודגרו ביובש רב מדי מאבדות יותר מדי. בשיקוף רואים אם זה קורה במידה הנכונה.
היפוך הביצים
בתקופת הדגירה העיקרית הופכים את הביצים כמה פעמים ביום; שלוש עד חמש פעמים מספיקות, ועדיף מספר אי־זוגי. ההיפוך מונע מהעובר להיצמד לקרום הקליפה ומפזר את החום באופן שווה על כל הביצה.
למספר האי־זוגי יש סיבה פשוטה: במספר זוגי הביצה שוכבת כל לילה על אותו צד — והלילה הוא ההפסקה הארוכה ביותר ביממה. במספר אי־זוגי הצד שעליו היא שוכבת בלילה מתחלף מיום ליום.
יומיים־שלושה לפני הבקיעה מפסיקים להפוך: האפרוח מסתובב לתנוחת הבקיעה, וכל תנועה מפריעה לו בזמן הזה.
שיקוף
שיקוף פירושו להחזיק את הביצה בחושך מול מקור אור חזק וממוקד. בביצי שליו זה קשה יותר מאשר בביצי תרנגולות, כי הקליפה מנומרת. עבדו מהר, כדי שהביצים לא יתקררו.
- בסביבות יום 5 עד 7: בביצה מופרית רואים רשת עדינה של כלי דם, כמו קורי עכביש, ובה נקודה כהה יותר. ביצה שקופה אינה מופרית; טבעת דם ברורה או רשת כלי דם קטועה מעידות על עובר מת.
- בסביבות יום 10 עד 12: רוב התוכן כהה, לעתים קרובות אפשר להבחין בתנועה, ותא האוויר נראה בבירור.
- לפני ההעברה: הוציאו ביצים שנשארו שקופות; הן עלולות להתפקע במבקעה.
יום אחר יום
| יום | מה עושים |
|---|---|
| לפני ההכנסה למדגרה | לאחסן את הביצים במקום קריר ולהטות אותן כל יום; להפעיל את המדגרה ריקה במשך יום ולבדוק אותה במדחום שני |
| יום 0 | להביא את הביצים לטמפרטורת החדר, להכניס אותן למדגרה, לרשום את התאריך, להתחיל להפוך |
| יום 1 עד 13 | להפוך שלוש עד חמש פעמים ביום, לבדוק מים וטמפרטורה, לאוורר את החדר |
| יום 5 עד 7 | שיקוף ראשון, להוציא ביצים לא מופרות |
| יום 10 עד 12 | שיקוף שני, להעריך את תא האוויר |
| יום 14 עד 15 | להעביר למבקעה, להפסיק את ההיפוך, להעלות את הלחות |
| יום 16 עד 18 | בקיעה; להשאיר את המדגרה סגורה |
| אחרי הבקיעה | לתת לאפרוחים להתייבש, ואז להעביר אותם לאומנה מחוממת מראש |
העברה למבקעה
ביום ההעברה משתנים שלושה דברים בבת אחת, ושלושתם שייכים זה לזה:
- הביצים עוברות למגשי בקיעה שטוחים ושוכבות בהם חופשי. הן צריכות מקום להסתובב, אבל לא אמורות להתגלגל.
- ההיפוך נפסק. כבו את ההיפוך האוטומטי; לא מספיק לנתק את המנוע ולהשאיר את מגש ההיפוך בפנים.
- הלחות עולה לכ־65 עד 75 אחוז. ברגע שהאפרוח מנקר את הקליפה, קרום הביצה הפנימי מתייבש בפתח; אם הלחות נמוכה מדי, הקרום נעשה קשה כמו עור, נכרך סביב האפרוח כמו ניילון, והאפרוח כבר לא יכול להמשיך להסתובב.
במדגרה משולבת עושים את אותו שינוי, רק בלי להעביר את הביצים למקום אחר.
הבקיעה
כיום לפני הבקיעה האפרוח פותח את תא האוויר בשן הביצה ומצייץ. אחר כך הוא מנקר את הקליפה מבפנים ומסתובב לאט בתוך הביצה, עד שהכיפה ניתקת. בין החור הראשון שנראה לעין לבין אפרוח שיצא לגמרי עוברות לעתים קרובות שעות רבות. זה תקין.
בזמן הזה המכסה נשאר סגור. כל פתיחה משחררת בבת אחת את האוויר החם והלח; הלחות יורדת תוך שניות, ולוקח לה זמן רב לעלות שוב. בדיוק אז מתייבשים הקרומים בביצים המנוקרות — וזה פוגע לא רק באפרוח האחד שרציתם לראות, אלא בכל המגש. חכו עד שרובם יבקעו ויתייבשו, ופנו את המגש בפעם אחת.
השעות הראשונות אחרי הבקיעה
אפרוחים שזה עתה בקעו נשארים במבקעה עד שהפלומה שלהם מתייבשת. הם ניזונים משק החלמון שספגו, ואינם צריכים מזון או מים. אחר כך הם עוברים לאומנה מחוממת מראש, לעולם לא לאומנה קרה. שם הם צריכים:
- מקור חום ופינה קרירה יותר שאפשר להתרחק אליה; המקום שבו האפרוחים מתמקמים אומר על הטמפרטורה הנכונה יותר מכל מדחום
- רצפה שאינה חלקה, כדי שהרגליים לא יתפשקו
- מזון לאפרוחים בגרגרים דקים, ומים רדודים בשוקת שבה אפרוח שליו לא יכול לטבוע
- שקט, אור עמום, בלי רוח פרצים
ביום הראשון בדקו כמה פעמים אם כולם שותים ואם מישהו מצטופף בפינה. אם אתם מנהלים כמה אצוות במקביל, עדיף לרשום את תאריכי ההכנסה למדגרה, ההעברה והבקיעה מאשר לזכור אותם בעל פה — בשביל זה נבנתה האפליקציה הזאת.
שאלות נפוצות
- כמה זמן לוקח לביצי שליו לבקוע?
- בדרך כלל 16 עד 18 ימים, לרוב כ־17. כיומיים־שלושה לפני מועד הבקיעה המחושב מפסיקים להפוך, מעלים את הלחות, ומאז המדגרה נשארת סגורה.
- באיזו טמפרטורה ולחות מדגירים ביצי שליו?
- בפועל, בתקופת הדגירה העיקרית שומרים על כ־37.5 עד 37.8 מעלות צלזיוס ועל לחות יחסית של 45 עד 55 אחוז, ובשלב הבקיעה על טמפרטורה נמוכה במעט ולחות של כ־65 עד 75 אחוז. הטווחים מבוססים על ניסיון — הוראות היצרן של המדגרה שלכם קודמות להם, ומדחום שני ובלתי תלוי בגובה הביצים מגלה יותר מהתצוגה המובנית.
- כמה פעמים צריך להפוך ביצי שליו?
- שלוש עד חמש פעמים ביום מספיקות, ועדיף מספר אי־זוגי: במספר זוגי הביצה שוכבת כל לילה על אותו צד — והלילה הוא ההפסקה הארוכה ביותר ביממה. יומיים־שלושה לפני הבקיעה מפסיקים להפוך, כי האפרוח מסתובב לתנוחת הבקיעה.
- אפשר לשטוף ביצי דגירה?
- לא. על הקליפה יש שכבת הגנה טבעית, ומי השטיפה דוחפים חיידקים פנימה דרך אותן נקבוביות שדרכן העובר נושם — במיוחד כשהמים קרים יותר מהביצה. ניקיון משיגים במקור: איסוף תכוף, מצע יבש, קיני הטלה נקיים.
- כמה זמן אפשר לאחסן ביצי דגירה?
- אחרי כשבוע של אחסון אחוז הבקיעה יורד בצורה ניכרת. אחסנו אותן במקום קריר ומוצל, הרבה מתחת לטמפרטורת החדר אבל לא במקרר, הטו אותן מעט בכל יום, ולפני ההכנסה למדגרה תנו להן להגיע לטמפרטורת החדר. בדרך כלל עדיף להכניס למדגרה אצוות קטנות לעתים קרובות, במקום לצבור אצווה אחת גדולה.
- כדאי לעזור לאפרוח לבקוע?
- לא, כל עוד אתם רואים תנועה, שומעים ציוץ או רואים התקדמות חדשה בחור. אפרוח שיושב בשקט זמן רב בביצה מנוקרת בדרך כלל נח, בזמן ששק החלמון נספג וכלי הדם של קרום הביצה נסוגים — אם תפתחו את הקליפה עכשיו, תקרעו את כלי הדם האלה. בין החור הראשון לבין אפרוח שיצא לגמרי עוברות לעתים קרובות שעות רבות.