האם צריך זכר שליו? לא בשביל ביצים, רק בשביל אפרוחים — ואז זכר אחד לשלוש עד חמש נקבות

נקבות שליו מטילות בלי זכר בדיוק אותו מספר ביצים כמו עם זכר — לזכר אין השפעה על ההטלה. בלעדיו הביצים אינן מופרות, והן טובות לאכילה באותה מידה; זכר צריך רק אם רוצים להדגיר ביצים ולקבל אפרוחים, ואז זכר אחד לכשלוש עד חמש נקבות. אם כל מה שאתם רוצים הוא ביצים למטבח, קבוצה של נקבות בלבד, בלי זכר, היא האפשרות הרגועה והשקטה ביותר.

האם נקבות מטילות בלי זכר?

כן, ובדיוק כמו קודם. ביצה נוצרת בגוף הנקבה בלי קשר לשאלה אם יש זכר בלול; הזכר מוסיף רק את ההפריה. קבוצה של נקבות בלבד מתחילה להטיל בין השבוע השישי לשבוע העשירי לחיים, נותנת בשיא כארבע עד שש ביצים לנקבה בשבוע, ובמשך שנת הטלה כ־200 עד 300 ביצים — אותם נתונים כמו עם זכר.

ההבדל הוא בביצה עצמה. ביצה לא מופרית לא מתפתחת לעולם, לא משנה כמה חם לה; ביצה מופרית מתחילה להתפתח ברגע שהיא נשארת חמה מספיק לאורך זמן מספיק. בביצי מאכל, שמאחסנים בקור ואוכלים זמן קצר אחר כך, אין לזה משמעות: הטעם, הערך התזונתי וחיי המדף לא שונים בשום אופן שתרגישו במטבח.

בשביל מה באמת צריך זכר

בשביל ביצי דגירה, ולשום דבר אחר. אם אתם רוצים אפרוחים משלכם, אתם צריכים ביצים מופרות, ואלה מתקבלות רק כשיש בקבוצה זכר בוגר מינית. אחרי שמצרפים אותו לנקבות עוברים כמה ימים, עד שהביצים מופרות באופן אמין.

גם ביצי דגירה שימושיות לא מתקבלות מהיום הראשון. הביצים הראשונות של נקבה צעירה קטנות ובוקעות גרוע; בפועל, חלון הזמן השימושי נמשך בערך מהחודש השלישי או הרביעי לחיים ועד סוף תקופת ההטלה הראשונה. אצל זכרים מבוגרים יותר הפוריות יורדת, בזמן שהנקבה עדיין ממשיכה להטיל היטב — וזו אחת הסיבות להחליף את הזכר ולא את הנקבות.

כמה נקבות לזכר אחד

בפועל הוכיח את עצמו טווח של כשלוש עד חמש נקבות לזכר. לחריגה לכל כיוון יש מחיר:

• מעט מדי נקבות. הזכר מזדווג עם כל נקבה לעתים קרובות מדי. בזמן ההזדווגות הוא אוחז בה בעורף, והתוצאה היא כתמים קרחים בעורף ובגב, ובמקרה הגרוע יותר עור פצוע ומדמם.
• יותר מדי נקבות. חלק מהביצים נשארות לא מופרות, ואת זה תגלו רק בשיקוף, במהלך הדגירה.

בקבוצת רבייה, שבה רק הפוריות חשובה, שמים פחות נקבות לכל זכר — בערך שתיים עד ארבע. אם תרצו לשייך אחר כך את הצאצאים להוריהם, החזיקו רק זכר אחד בכל קבוצה.

הרעש

זכר שליו קורא בקול רם וצורמני, בכמה הברות, בדרך כלל בסדרות קצרות, בעיקר מוקדם בבוקר ובשעת בין הערביים — וכשיש תאורה בלול, אפילו מוקדם יותר, לפני שהשכנים קמים. הקריאה אינה כמו קריאת התרנגול, אבל היא נשמעת למרחק וחוזרת על עצמה. אם אתם מגדלים שליווים קרוב לשכנים — בבית טורי, במרפסת, בחלקה בגינה קהילתית — עדיף לוותר על זכר, או לדבר קודם עם השכנים. נקבות משמיעות רק קולות שקטים: סלסול, שריקה קצרה, תקתוק כשהן נרגשות.

הקריאות מתחילות עם תחילת הבגרות המינית, בפועל בערך מהשבוע החמישי עד השמיני. אי אפשר לספור לפיהן: זכר בכיר בהיררכיה קורא הרבה, וזכרים נמוכים בדרגה יכולים לשתוק ימים שלמים. קורא אחד פירושו לפחות זכר אחד, לא בדיוק אחד.

כמה זכרים בקבוצה אחת

אם כמה זכרים בוגרים מינית נמצאים בטווח ראייה של אותן נקבות, הם נלחמים, והקרבות האלה לא נפסקים מעצמם. הם נגמרים בפציעות בראש, בעופות שמורחקים מהמזון ובנקבות חסרות מנוחה שמטילות פחות. נוסף על כך, כל נקבה מזדווגת עם כמה זכרים, והעורפים הקרחים מופיעים מהר יותר מאשר אצל זכר אחד עם מעט מדי נקבות.

שני זכרים בקבוצה קטנה כמעט אף פעם לא מסתדרים. מה שלפעמים מצליח הוא זכר אחד לכל קבוצה, בתאים נפרדים ומחוץ לטווח הראייה. אם אתם רוצים להשאיר זכרים עודפים, החזיקו אותם כקבוצת זכרים בלבד; כשאין נקבות בהישג יד, קבוצות כאלה נשארות לעתים קרובות שלוות, אבל אי אפשר לסמוך על זה.

מתי הזכר בוגר

בגרות מינית וכשירות לרבייה הם שני דברים שונים. הקריאה מתחילה בערך מהשבוע החמישי עד השמיני, ומאז הזכר גם מזדווג. אבל ביצים מופרות באופן אמין לדגירה מתקבלות רק כמה שבועות אחר כך, כשהזכר והנקבות סיימו לגדול, והנקבות מטילות באופן יציב בגודל ובקצב — בפועל בערך מהחודש השלישי לחיים.

בעופות בצבע הבר אפשר לזהות זכר לפי החזה החום־חלוד האחיד, בלי כתמים, באופן אמין בערך מהשבוע הרביעי עד השישי; בזני צבע חד־גוניים מכריעות הקריאה ובדיקת הקלואקה.

מה עושים עם זכרים עודפים

זו השאלה שעולה בכל בקיעה, כי בוקעים בערך אותו מספר זכרים כמו נקבות. אם מעשרים אפרוחים קיבלתם עשרה זכרים ואתם צריכים אחד, יש לכם תשעה מיותרים — וההחלטה מה לעשות בהם צריכה להתקבל לפני שהביצים נכנסות למדגרה.

• מסירה למגדלים אחרים. הביקוש קטן, כי לכל מי שמדגיר יש אותה בעיה; אבל זכר מקו אחר, בלי קרבה משפחתית, מבוקש מאוד אצל מגדלים שרוצים להימנע מהכלאת קרובים.
• החזקה נפרדת כקבוצת זכרים בלבד. דורשת מקום ומזון, לא נותנת ביצים, ולאורך זמן היא רק לעתים רחוקות פתרון.
• שחיטה. ברוב הלהקות זו הדרך המקובלת. אם אתם לא רוצים בכך, עדיף לקנות מראש נקבות במקום אפרוחים או ביצי דגירה. מה נדרש מבחינת ידע מקצועי, דיווח וסילוק שאריות משתנה ממדינה למדינה ומאזור לאזור; את המידע תקבלו מהשירותים הווטרינריים, ובפעם הראשונה כדאי שמישהו שיודע לעשות את זה יראה לכם איך.

האם להחזיק זכר בלול — זו בסופו של דבר החלטה על מה שאתם רוצים: ביצים או אפרוחים. אם אתם רוצים את שניהם, החזיקו קבוצת רבייה קטנה וקבוצת הטלה בלי זכר — ורשמו לכל קבוצה איזה זכר הצטרף אליה ומתי.