האכלת שליווים — מה לתת בכל גיל, וממה אפשר לוותר

את השליווים מאכילים במזון מלא מוכן לשליווים, לפסיונים או לתרנגולי הודו — במזון לתרנגולות יש בשבילם מעט מדי חלבון. האפרוחים מקבלים מזון לאפרוחים עם תכולה גבוהה של חלבון גולמי, בדרך כלל בטווח של 24 עד 28 אחוז; בערך מהשבוע השלישי או הרביעי לחייהם מעבירים אותם למזון גידול עם כ־18 עד 22 אחוז, ובהמשך המטילות צריכות מזון למטילות עם כ־20 עד 24 אחוז חלבון גולמי והרבה יותר סידן. על כמעט כל השאר אפשר לוותר: תערובת דגנים ביתית בלי מקור חלבון, שאריות מטבח כבסיס למנה, ורוב התוספים שמוצעים למכירה.

המספרים הם טווחים מהניסיון המעשי. מה שקובע הוא התווית שעל השק שאתם קונים בפועל, ולא ערך מנחה מהאינטרנט.

מזון לפי שלב בחיים

שתי נקודות בטבלה הזאת חשובות יותר מהאחוזים עצמם.

ראשית: את המעבר למזון למטילות עושים עם תחילת ההטלה, ולא לפי תאריך בלוח השנה. מזון למטילות מכיל הרבה יותר סידן לבניית הקליפה, ולעוף שעדיין לא מטיל בכלל הכמות הזאת אינה אמצעי זהירות אלא נטל.

שנית: מזון הוא מזון מלא, או שהוא לא. אם אתם מדללים בחיטה, חצי־חצי, מזון שמוצהר כמזון מלא, הורדתם בחצי את תכולת החלבון והמינרלים — ועל השק זה לא כתוב.

למה צורת המזון חשובה

אורכו של מקור השליו מילימטרים ספורים. מה שתרנגולת אוספת בנוחות הוא גוש בשביל שליו — ואפרוח שרק בקע לא מסוגל לאכול אותו בכלל. לכן צורת המזון אינה עניין שולי:

• אפרוחים צריכים קמח או פירורים דקים מאוד. מזון אפרוחים מסחרי הוא לא פעם עדיין גס מדי; אפשר לטחון אותו דק יותר במטחנה, במכתש או בבלנדר.
• כופתיות הן בדרך כלל גדולות מדי לשליווים. הם לא אוכלים אותן אלא דוחפים אותן הצידה, ומה שנשאר מונח — מתקלקל.
• קמח דק מאוד מעלה אבק. קמח מורטב פותר את הבעיה, אבל הוא מתקלקל מהר, ואז צריך לתת אותו טרי כמה פעמים ביום.
• שליווים מחטטים במאביס. מאביס עם שפה מקופלת פנימה או עם סורג מעליו עולה מעט וחוסך מזון בכל יום.

מים

מים הם החלק במנה היומית שמזלזלים בו לעתים הכי קרובות. במשך היום שליווים שותים פי כמה מים מכמות המזון שהם אוכלים — בקיץ הרבה יותר מאשר בחורף — ושוקת ריקה או מלוכלכת משפיעה מהר יותר מכל טעות בהאכלה.

• זמינים תמיד. לא במנות קצובות, ולא רק בבוקר.
• טריים בכל יום, והכלי מנוגב באופן קבוע. במים חמימים עם שאריות מזון נוצר ביופילם בתוך יום.
• לאפרוחים — כלי רדוד, או כזה שמאובטח באבנים. אפרוח שליו זעיר וטובע בקערה רגילה. הפתרונות המקובלים הם תחתיות רדודות עם שכבת גולות או חלוקי נחל נקיים בתוכן, או שוקתות קטנות של צנצנת הפוכה עם שוליים צרים. אחרי הימים הראשונים אפשר לעבור לכלי גדול יותר.
• בחורף — מוגנים מקפיאה, בקיץ — בצל.

גריט וסידן הם שני דברים שונים

לעתים קרובות לא מבחינים בין השניים, אבל לכל אחד מהם תפקיד אחר.

גריט הוא חומר קשה שאינו מתמוסס — חצץ דק או חול קוורץ בגודל גרגר מתאים. לציפורים אין שיניים; הטחינה מתבצעת בקורקבן, ושם הגריט פועל כמו ריחיים. אם אתם מאכילים רק בפירורים מוכנים, אפשר להסתדר בלעדיו בלית ברירה. ברגע שמצטרפים גרגרים שלמים, ירק או חרקים, הגריט צריך להיות בתפריט.

סידן הוא חומר מתמוסס — קונכיות מולים, גריט מקונכיות צדפות, או קליפות ביצים מיובשות היטב וכתושות. הוא מספק את הסידן לקליפת הביצה. הציעו אותו למטילות בכלי קטן נפרד, לבחירה חופשית, במקום לערבב אותו במזון: העופות לוקחים כמה שהם צריכים, והצורך משתנה.

אם אתם משתמשים בקליפות ביצים, ייבשו אותן וכתשו אותן עד שאי אפשר עוד לזהות שאלה קליפות ביצים.

ירק ושאריות מטבח

ירק טרי ותוספות קטנות הם גיוון הגיוני ותעסוקה, אבל הם עניין משני. כלל אצבע: מה שניתן מעבר למזון לא צריך לעלות על חלק קטן מהמנה היומית, אחרת הוא מדלל בדיוק את החלבון שבגללו קניתם מזון מלא יקר.

מתאימים, בכמויות קטנות וקצוצים דק:

• חסה, עשבי תיבול, שן הארי, כוכבית, סרפד (קמל)
• גזר מגורר, מלפפון, דלעת מאודה
• פתיתי שיבולת שועל, ביצה מבושלת, אורז מבושל בלי תיבול
• תולעי קמח וחרקים אחרים, כתוספת מדי פעם

מה שאין לו מקום במאביס:

• כל דבר מלוח, מתובל, מטוגן או מתוק. שליווים רגישים למלח; שאריות של מזון מעובד כמעט תמיד מלוחות.
• מזון מעופש או לחם מכל סוג. עובש בדגנים ובלחם הוא אחת הסיבות השכיחות והחמקמקות ביותר לאובדן עופות. אם יש ספק — לזרוק.
• אבוקדו, שעועית לא מבושלת, כתמים ירוקים ונבטים של תפוחי אדמה, עלי ריבס.
• בצל ושום בכמות של ממש, שוקולד, קפה.
• עשב ארוך וסיבי. הוא עלול להסתבך לגוש בזפק. חתכו ירק תמיד קצר.

אם יש סימני מחלה — עופות שיושבים באדישות, עם נוצות סמורות, משאירים את המזון או סובלים משלשול — המזון כבר אינו השאלה הנכונה. זה עניין לווטרינר.

כמה מזון נצרך

עוף בוגר אוכל בערך 20 עד 30 גרם מזון ביום. בימים הראשונים אפרוחים אוכלים גרמים ספורים, ובמשך השבועות הם מתקרבים בהדרגה לכמות של עופות בוגרים.

הטווח הזה הוא נקודת ייחוס לקנייה, ולא יותר. הצריכה בפועל תלויה בקו ובמשקל של העופות, בטמפרטורת הסביבה — בקור היא עולה במידה ניכרת — בתכולת האנרגיה של המזון, בתפוקת ההטלה ובמבנה המאביסים שלכם. אם אתם רוצים מספר משלכם, שקלו: רשמו כמה מזון נכנס במשך תקופה קבועה, בסוף הפחיתו את המזון שנשאר במאביס ובשק הפתוח, וחלקו במספר העופות ובמספר הימים. אחרי שתיים או שלוש תקופות יהיה לכם מספר שנכון ללהקה שלכם.

ממה אפשר לוותר

מזון מלא טוב, מים נקיים, גריט, ולמטילות גם מקור סידן — אלה מכסים את הצרכים. תכשירי ויטמינים ותוספים "לחיזוק" בדרך כלל לא מועילים לעופות בריאים שמקבלים מזון לפי צורכיהם. ותרו גם על החלפות מזון מתוך לחץ: אם תחליפו מותג כל שלושה שבועות, תיצרו בדיוק את חוסר השקט שאתם מנסים להילחם בו — ולעולם לא תגלו איזה מזון היה הטוב יותר ללהקה שלכם.