ניקור נוצות וקטטות אצל שליווים — למה העופות פוצעים זה את זה ומה עושים

שליווים מנקרים זה את זה כל הזמן; כך הם קובעים מי עומד איפה בקבוצה. זה הופך לבעיה כשנוצות חסרות, העור נפתח או זורם דם: אז עוד ועוד עופות מצטרפים לניקור, ומריבה הופכת לקניבליזם. הסיבה כמעט תמיד בתנאי הגידול, ורק לעיתים רחוקות בעוף אחד.

איך מזהים

• ניקור נוצות: כתמים חשופים בגב, בכנפיים ובצוואר, נוצות תלושות על הרצפה; עופות מסוימים תולשים בכוונה נוצות של אחרים.
• ניקור בראש ובעיניים: אופייני לקטטות בין זכרים. עוף עם פצעים בראש נדחק לפינה.
• צוואר חשוף אצל נקבות: בדרך כלל מהזכר, שתופס את הנקבה בצוואר בזמן ההזדווגות.
• ניקור בפתח הביב: אחרי ההטלה הקרום הרירי האדום בולט לרגע החוצה ומושך את הניקור של האחרים.
• אצבעות ורגליים: גם אותן מנקרים עד זוב דם.

למה הם מנקרים

בדרך כלל אין סיבה אחת; לעיתים קרובות כמה סיבות מצטרפות.

מה עושים מיד

• מוציאים מיד עופות פצועים. עור פתוח ודם מושכים את הניקור של האחרים. העוף נשאר בנפרד עד שהפצע מגליד; פצעים עמוקים ועיניים פגועות — לווטרינר.
• מעמעמים את האור. אור חזק מעודד ניקור.
• מחפשים את הסיבה — לפי הטבלה למעלה: מקום, מאביס ושוקת, טמפרטורה, מזון, קרדית, מספר הזכרים.
• פועלים מוקדם. כשהניקור הפך להרגל בקבוצה, קשה לעצור אותו.

זכרים

כמה זכרים בוגרים באותה קבוצה נלחמים, והקטטות האלה לא נפסקות מעצמן. בניסוי עם קבוצות רבייה של שליו יפני (Wechsler ו־Schmid, 1998), בקבוצות עם שניים עד חמישה זכרים היה צריך להוציא 12.5 עד 20 אחוז מהזכרים בגלל פציעות ראש קשות. מחיצות שחוסמות את שדה הראייה, עוצמת האור והגיל שבו הוכנסו הזכרים לקבוצה לא שינו דבר. בקבוצות עם זכר אחד בלבד אף זכר לא נפצע קשה, והפוריות נשארה טובה: עם שמונה נקבות לזכר היו מופרות 92 אחוז מהביצים, עם שתים־עשרה — 84 אחוז.

מכאן המסקנה: זכר אחד לקבוצה — או אף לא אחד, אם אינכם צריכים ביצי דגירה. זכרים עודפים מחזיקים בנפרד ומחוץ לטווח הראייה של הנקבות (ראו "האם צריך זכר שליו?").

הכנסת עופות חדשים

עופות זרים בקבוצה מגובשת גורמים לקטטות על מעמד ולניקור, וכל העברה עולה בביצים. אם אין ברירה:

• הכניסו עופות חדשים רק אחרי הסגר (ראו "איך מזהים שליו חולה");
• לעולם אל תכניסו זכר שני לקבוצה שכבר יש בה זכר;
• הוסיפו מאביס ושוקת, כדי שעופות בכירים לא ידחקו את החדשים;
• עקבו בשעות הראשונות והוציאו מיד כל עוף שמדמם.

לקטום את המקור?

בחלק מהמשקים הגדולים קוטמים את קצה המקור. בגרמניה זו קטיעה שחוק הגנת בעלי החיים אוסר עקרונית; הרשות רשאית להתיר אותה רק אם היא הכרחית להגנה על בעלי החיים עצמם בשימוש המיועד. במדינות אחרות חלים כללים משלהן. אצל שליווים קיטום המקור הפחית את הניקור בין זכרים רק במידה מוגבלת. בגידול כתחביב מתחילים מהמקום, האור, המזון ומספר הזכרים.